תרבות הוורטים

שמעתם פעם על תרבות הוורטים? כנראה שלא, אך על המושג "עיגול פינות" מסתבר ששמעתם. הוא קצת חדר גם ללימוד התורה וצריך לשנות זאת. מחשבה מקורית ויצירתית זה דבר חשוב ומבורך, בכל תחום וגם בלימוד תורה, אך על מנת שהיצירתיות הזאת בתורה תיתן פירות יפים ולא פירות באושים של שיבושים שקשה לעקור, צריך להקפיד על מספר כללים. הכלל הראשון הוא להיצמד לפשט של המילים הן של התורה והן של דברי חז"ל, עד כמה שהשכל הישר מאפשר כמובן. פשט המילים, בנוסף לכללים שחכמינו ז"ל קבעו, הוא הגדר, החומה, גבולות הגזרה, שתוחמים את המחשבה שלנו שלא לצאת לפי פחת. אם לא נצמדים לפשט המילים אלא מאפשרים למחשבה שלנו "לעגל פינות" ולעקם את הפשט באופן שיתאים למה שאנחנו חושבים, אפשר להגיע לרעיונות הזויים, שהרי מה ימנע מאתנו לפרש לפי נטיית לבנו על פי המחשבה הראשונה שעלתה על לבבנו? מבלי לשים לב, כל אחד יפרש לפי התרבות שהוא גדל עליה ועל פי הערכים שהוא מאמין בהם. לא נתאמץ להבין את עומק העניין, לא נשבור את הראש ולא נשקיע מחשבה שעות על גבי שעות בירידה לחקר האמת, משום שהמחשבה הראשונה שתעלה על מוחנו תתקבל עליו באופן מידי, מבלי להתחשב יתר על המידה עם העובדה הלא מטרידה שהיא לא כל כך מסתדרת עם המילה הזאת ועם המשפט הזה, שהרי זה לא כל כך נורא. בגלל מילה אחת או שתים לא נקשיב לשכל שלנו שלעולם לא טועה?!

כמובן שקיים גם חשש מפני הפיכת הפשט לחזות הכל מבלי להבין שניתן להבין את הפשט אחרת, ומבלי להבין שישנם דברים שנאמרים רק בדרך דרש, רמז ומשל וכד', אך על כך במאמר אחר.

אחד משורשי המחלה הוא תרבות הוורטים שהולכת ומתפתחת בימינו. ישנה תופעה של פרשנות מנותקת מהפשט. כמו הרבה מחלות גם כאן השורש שלה הוא טוב אלא שהוא עבר את הגבול ואיבד את עצמו לדעת. מתוך רצון לומר אמירה עמוקה או דברי מוסר באופן שיעניין את השומע ויחדור אליו ישנה נטייה להלביש את הרעיון בפסוק מהתנ"ך או במדרש או באגדה שכתובה בגמרא, כאשר פעמים רבות ניתנת פרשנות לא אמתית לאותו פסוק וכד' וזאת על מנת שיתאים לאותה אמירה ולאותו רעיון. לא תמיד זה נעשה בכוונה, אך כשצריך להגיד וורט ואין הרבה זמן ואין כח ישנה נטיה לעגל פינות ולתת פרשנות לא הכי מדויקת. הכוונה היא טובה שהרי המטרה היא שהדברים יחדרו ללבבות וכד', אך בנוסף לכך שאין זו דרכה של תורה שדורשת חתירה מתמדת לחקר האמת מתוך מטרה להבין למה התכוון הכותב וכן זה לא טוב לאדם עצמו שמרגיל את עצמו לומר וורטים המנותקים מהפשט ומההקשר, כאשר זו הופכת להיות תופעה רחבה של ניתוק מהפשט, של משחקי מילים, של עיגולי פינות והכל בשם המטרה הטובה, אזי כבר מדובר על מחלה לא טובה ואף מסוכנת שצריך להילחם מולה. אמנם קיימת בתורה גם דרך רמז, אך רק בודדים יכולים לפרש בדרך זו. היא לא פשוטה כפי שהיא נראית לפעמים כדמיון מקרי בין מילים ושל פרשנות כיד הדמיון הטובה, אלא יש לה כללים וחוקים והיא דורשת גדלות מיוחדת מהמפרש, ולא איש הישר בעיניו יעשה.  

ניקח דוגמא קיצונית: לפעמים יש יום הולדת שמונים לסבתא וצריך להגיד רעיון. הוא צריך להיות קצר מעניין קשור לפרשת שבוע וקשור לסבתא ואם אפשר שיהיה גם קשור ליום הולדת שמונים. מה הסיכוי שהרעיון יתאים לפשט המילים את הפסוקים בפרשת השבוע?

ההיצמדות לפשט דורשת מאמץ, עמל, ידיעות רחבות והשקעת זמן, אך אין ברירה, ככה לומדים תורה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הקדישו את הלימוד
לע"נ יקיריכם