בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ: (ט,יא-יב)
משושן הבירה שנמצאת סמוך למקום מושבו של המלך הגיעו נתונים מיידיים על מימדי ההרג באויבי ובשונאי היהודים. לכן הם נודעו לאחשורוש כבר באותו היום והוא ממהר לספר לאסתר את מספר ההרוגים בשושן: חמש מאות, ואת עשרת בני המן. את מספר ההרוגים בכל הממלכה הוא לא מספר לה מכיוון שהוא עדיין לא יודע אותם. המגילה תספר לנו אותם רק בעוד מספר פסוקים.
למרות שבמחשבה ראשונה נראה כי חמש מאות הרוגים מתוך שבעים וחמשה אלף שנהרגו בסך הכול, זוהי כמות קטנה, במחשבה שניה מתברר שזו כמות גדולה מאד. צריך לזכור שהיו מאה עשרים ושבע מדינות ובכל מדינה מספר ערים. גם אם נאמר שהיו בסך הכול אלף ערים, יוצא שבכל עיר בממוצע יש שבעים וחמשה הרוגים, ובשושן הבירה [קריית הממלכה הפרסית] היו חמש מאות. כמות זו מצטרפת לשלוש מאות הרוגים בעיר שושן [העיר שליד קריית הממלכה] עצמה וביחד מגיעים לכתשע מאות במקום אחד.
זאת ועוד, שושן הבירה היא לא עיר רגילה של אנשים פשוטים. זו קריית הממלכה והשלטון הפרסיים. חמש מאות עמלקים בעיר כזאת מלמדת על מידת ההשפעה הגדולה שהייתה להמן בממלכה הפרסית.
לאור זאת ניתן להבין את בקשתה הנוספת של אסתר, שאחשורוש יאפשר ליהודי שושן להילחם יום נוסף באותם אויבים עמלקים. היא רצתה להכרית את האחיזה העמלקית ברסן השלטון ולרצוץ את ראשו של המרכז העמלקי הזה.
למלחמה בעמלק ישנה חשיבות רוחנית ממדרגה ראשונה. למרכז העמלקי הענק שהיה בשושן ובשושן הבירה, הסמוכות זו לזו, הייתה השפעה רוחנית קלוקלת על יהודי שושן שחטאו בכפליים והשתתפו בסעודת אחשורוש. כשם שראיית אדם רשע משפיעה לרעה, ולהבדיל, ראיית אדם קדוש משפיעה לטובה, כך גם שכנוּת וקשרים אישיים עם הכוח העמלקי הטמא, הגדול כל כך באזור שושן, השפיע עליהם וגרם לספקות באמונה, אמונה במזלות, יחס מבזה כלפי בית המקדש וממלכה יהודית ופירוד בתוך העם.
המלחמה בעמלק היא גם מלחמה במה שהוא מייצג. בנוסף על כך שיש חשיבות עצומה לחיסול הכוח העמלקי הטמא, ישנה גם חשיבות לעצם המלחמה נגדו. זו למעשה מלחמה פנימית נגד הערכים שהוא ניסה להשפיע.
אסתר רוצה שדווקא יהודי שושן ילחמו כפליים כדי לתקן כפליים את מה שחטאו בכפליים. ולכן מבקשת עבור יהודים אלו יום נוסף של מלחמה, שיש בכוחה גם לאחד וגם לעורר גאווה לאומית יהודית ורצון לחזור לארץ ישראל על מנת להקים ממלכה יהודית ולבנות את בית המקדש.
מדוע התורה מצווה אותנו להיאבק בעמלק דווקא על ידי מלחמה?
ראשית – משום שיש צורך בחיסול פיזי ממשי של העם העמלקי.
נלע"ד שיש גם עניין נוסף. עמלק מקרין על כל סביבותיו את תכונותיו השליליות ואת כוח הטומאה שלו: פירוד, אכזריות וזלזול במוסר ובמוסכמות. אם לא נזהרים כראוי, אזי אפילו תוך כדי המאבק נגדו הוא משפיע פירוד וכפירה, מה שמאד מקשה על המאבק. כאשר מי שנלחם נגד עמלק מושפע מבחינה רוחנית מעמלק, הוא הופך להיות כפוף אליו גם מבחינה פיזית ולא מצליח לנצח אותו.
מלחמה מביאה את העם לידי אחדות. באותם רגעים של המלחמה ישנה התרוממות רוח מאד גדולה והרגשת אחדות ייחודית. כדי לגבור על עמלק צריכים להיות חזקים יותר ממנו מבחינה רוחנית, דהיינו להיות מאוחדים וחדורי אמונה, שזו התכונה ההפוכה ממנו. לאחדות כזו ניתן להגיע על ידי מלחמה ולכן הרגע המתאים ביותר להרוג את עמלק הוא כאשר נלחמים בו. המלחמה מאד חשובה כיוון שהיא האמצעי להביא את האדם למדרגה רוחנית גבוהה יותר, שתביא אותו בסופו של דבר לגבור על עמלק.
בתחילת המגילה המצב הרוחני של עם ישראל היה קשה. הם היו מפוזרים במאה עשרים ושבע מדינות ללא ארץ ישראל וללא בית מקדש. חוסר האחדות שהיה בעם ישראל נתן את הכוח להמן העמלקי לגבור עליהם ולהשתלט עליהם. כדי לגבור על המן צריך להתאחד. בדרך הזו גוברים על הכוח הרוחני שלו ומתוך כך גוברים גם על הנציגים שלו בעולם החומר.
כאשר היהודים נלחמו בעמלקיים הם התחזקו באחדות מעצם המלחמה – ההתקהלות הצבאית וסכנת הנפשות, ועל ידי כך זכו לנצחם.
אסתר ביקשה עוד יום אחד בשושן. עוד יום של מלחמה, או במילים אחרות – יום של אחדות, שבכוחה לחסל יותר את עמלק, במוקד הכוח שלו, בשושן. שם כנראה הנזק הרוחני היה גדול יותר מאשר בשאר המקומות ולכן שם היה צריך תיקון כפול: יומיים של מלחמה, יומיים של הרגשת אחדות. ניקוי מוחלט של השורש העמלקי הטמא.
ישיבת ההסדר הגבוהה קריית גת הוקמה על מנת להפיץ בעם ישראל תורה עם אהבה.
הישיבה חרטה על דגלה לגדל תלמידי חכמים ובני תורה אוהבי ישראל ובעלי מידות טובות – במיוחד בקריית גת, עיר נפלאה עם אנשים אהובים מלאים בחום, באהבת תורה, באהבת ישראל ובחיבור בין קבוצות שונות בעם ישראל.
