בעקבות זאת נשאלתי האם יש לרבנות הצבאית מעמד של מרא דאתרא לגבי החיילים? עלי להדגיש שאיני עוסק כלל ברב הצבאי הנוכחי שלא זכיתי להכירו, גם איני מתייחס לשאלות הבוערות כגון שירת נשים. ברצוני לעסוק רק בשאלה העקרונית, אם יש לחייל שאלה בהל' שבת או תפילה האם פסק ההלכה של הרב הצבאי הראשי או הגדודי מחייבים אותו?
כידוע מבחינה הלכתית יש למרא דאתרא מעמד חזק ומחייב. הברייתא בשבת קל. מספרת "תנו רבנן: במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת." כלומר כאשר המוהל היה צריך להכין סכין של מילה היה רשאי לכרות עצים בשבת לצורך זה, בהמשך אומרת הגמ' "אמר רבי יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל שהיו עושין כרבי אליעזר, והיו מתים בזמנן. ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה, ועל אותה העיר לא גזרה." במקומו של ר"א נהגו באופן שהוא חילול שבת גמור לדעת החולקים עליו ובכל אופן זכו לאריכות ימים מאחר ששמעו למרא דאתרא . וכך כותב הר"ן בתשובה ס' מ"ח "מפני שבני מקום אחד חייבין לנהוג [כדברי גדוליהן] ואפילו היכא דרבים חלוקין עליהם".
ברם להלן אציין בקיצור נמרץ ג' סיבות שבגללן ניתן לטעון שהגדרה זו אינה חלה על החיילים בצבא.
א. "איתא במסכת ברכות (נה.) אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון – לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם." הלכה זו שיש צורך להימלך בציבור יצרה פולמוס רחב בעניין הדרך למנות רבנים, הריב"ש ותלמידו התשב"ץ נחלקו בכך אולם מחמת הקיצור נאמר רק שמקרא אינו יוצא מידי פשוטו דהיינו לכו"ע נדרשת איזו שהיא הסכמה של הציבור, מינוי שנעשה כולו בפקודה על ידי הרמטכ"ל או שר הביטחון שאינם בהכרח מבינים בכלל את המושג מרא דאתרא יתכן שאינו מינוי המחייב את החיילים.
ב. דין מרא דאתרא נאמר על תושבי המקום שזהו ביתם הקבוע שם משפחתם ושם קהילתם. ספק רב האם הצבא הוא הבית של החיילים בכל המובנים ועל כן הם כפופים לרב הצבאי. בדרך כלל גם בזמן השירות הצבאי החייל רואה את ביתו האזרחי כביתו הקבוע ואת הצבא כמקום שירות. הגע בעצמך, חייל נשוי שמקום מגוריו ברעננה האם אשתו צריכה לשמוע לרב הצבאי או לרב של רעננה, ואם תאמר לרב המקומי האם הם ינהגו בבית שני מנהגים שונים? האם פסקי הרבנות חלים על החייל גם כשחוזר הביתה או רק כשהוא בצבא? ואם כן הרי דינו כהולך ממקום למקום שחייב גם בצבא לנהוג חומרי המקום שבא משם.
ג. כללית גם לא בצבא לצערנו היום המושג של מרא דאתרא נחלש. הן משום שגם בעיר או בישוב כל אחד שואל את הרב שלו ולאו דוקא הרב המקומי והן משום שבכלל רבים היום מוצאים את מבוקשם בדרכים שונות ואינם נשמעים לשום רב מוגדר. כבר בכרך י"א בתחומין כתב לפני שנים רבות הרב דסברג ז"ל "בעיה אחרת ההולכת ונוצרת בתנאי התקשורת הנוחים של ימינו: אט אט מתברר שאין עוד צורך ברב מקומי, ואפשר לקבל פסיקת הלכה דרך הטלפון, הפקס והמחשב גם ממרחקים ואף מעבר לים…".
לסיכום ההערה הקצרה נאמר, דבריו של הרמטכ"ל נכונים רק לפי תפיסתו שהוא מקור הסמכות היחידה לגבי החיילים ולכן אם הוא מאציל סמכות זאת לרבצ"ר על כל החיילים לקבל את פסיקותיו. אם הרבצ"ר ירצה שגם אנשים שמקור הסמכות שלהם הוא השו"ע יקבלו את פסקיו יצטרך לגבות אותם בהסכמה של רבנים חשובים נוספים.
ישיבת ההסדר הגבוהה קריית גת הוקמה על מנת להפיץ בעם ישראל תורה עם אהבה.
הישיבה חרטה על דגלה לגדל תלמידי חכמים ובני תורה אוהבי ישראל ובעלי מידות טובות – במיוחד בקריית גת, עיר נפלאה עם אנשים אהובים מלאים בחום, באהבת תורה, באהבת ישראל ובחיבור בין קבוצות שונות בעם ישראל.
