האות שלי בתורה

לכל יהודי יש שם, פרצוף ואישיות מיוחדת. לכל יהודי יש שכל אחר ונפש אחרת ולכן לכל יהודי יש את האות שלו בתורה, את ההבנה המיוחדת שלו שרק הוא יכול לחשוף אותה. כיצד מגלים אותה? מה צריך לעשות בשביל זה?

ראשית צריך לדעת שלא מגלים את האות הזאת אלא היא מתגלית מאליה בסוף תהליך שיהודי עובר, לאחר שהוא לומד הרבה שנים תורה מתוך עמל ויגיעה, מוסיף עוד ועוד יראת שמים, מתקן את מידותיו ומתפלל לקדוש ברוך הוא. אסור שהמטרה של הלימוד תהיה לחדש. המטרה צריכה להיות להבין. להבין את התורה, להבין את דברי חכמינו העמוקים והנפלאים, להבין את פירוש הראשונים שחכמתם נפלאה, ולהבין את פירושי גדולי הדורות האחרונים. כאשר יהודי רוצה להבין את התורה, לברר את הנושא לעומקו, כאשר הוא חושב עליו בשכבו ובקומו, כאשר הוא שקוע ושקוד ללמוד אותו ולהבין אותו, אז הקדוש ברוך הוא מרחם עליו ומאיר את עיניו ומסייע לו להבינו.

החשוב ביותר היא הענווה. ענווה כלפי נותן התורה. בלימוד התורה צריך דיוק נפשי ושכלי. צריך לגשת לתורה מתוך התבטלות, מתוך רצון לקבל את דבריה ולשנות את עצמנו לפיה, אחרת, במקום להבין מה ה' רוצה מאתנו ולתקן ולשפר את עצמנו לפי זה, אנו עלולים לפרש אות התורה לפי הקלקולים הקיימים בתוכנו ונמצא שאנו מעוותים את רצון ה' באופן שיתאים לנו.

ענווה כלפי חכמינו ז"ל, חכמי הדורות. דבריהם הינם עמוקים מיני ים וכתובים בתמציתיות ובקיצור ועל הלומד את דבריהם לדעת את גודל חכמתם, את רוב עיונם בתורה, את המסורת המדויקת שקיבלו מרבותיהם, את מסירות הנפש שלהם על כל קוץ ועל כל תג שבה, על הענווה הגדולה שלהם ועל קרבתם הגדולה לנותן התורה. דבריהם מאירים את עינינו ומתווים לנו את הדרך. בדרכם צריך ללכת ולא לסטות ממנה, ועדיין יש מקום רב לחידושים נפלאים ולהבנות חדשות ומתוקות.

ענווה ביחס לעמל וליגיעה הנדרשים על מנת להבין את תורת האמת. הלימוד דורש עמל ויגיעה, דורש התמדה ורצינות, דורש שיטתיות וסדר. כל רעיון נבדק, כל מחשבה נשקלת, כל מילה נמדדת האם היא במקום, והאם היא מדויקת. חוש הביקורת העצמית צריך להיות מפותח מאד.

לדוגמא: לא ניתן לפרש מילה באופן מסוים אם לא בודקים האם פירוש זה יסתדר עם כל הפסוקים האחרים שבהם מילה זו מופיעה.

כאשר יש ענווה יש סייעתא דשמיא להבין את האות שלנו.