אין לנו ברירה!

שילכו, שיעזבו, שישנאו, שיתרחקו, לא איכפת לי, אנחנו נסתדר לבד, בלעדיהם! העיקר שאני וחברי צועדים בדרך הנכונה! כל האחרים שונים ממני ולא נעים לי לחיות איתם, ומבחינתי הם יכולים לעזוב – פיזית או רוחנית – אני לא זקוק להם!

התיקון של האחדות בחברה הישראלית יתחיל מההכרה וההבנה הפשוטה שכולנו חייבים את כולנו. אנחנו עם אחד כמו גוף אחד, וכשם שלא ניתן לוותר על שום אבר כך גם לא ניתן לוותר על אף יהודי ועל אף קבוצה. אנחנו חייבים את כולם, כולם כולל כולם, אנחנו לא יכולים בלעדיהם במובן הכי פשוט! פשוט מוכרחים אותם, כן כן, גם את אלו ששונים מאיתנו. זה אולי לא נעים, לא מוצא חן בעינינו, אנו מעדיפים אולי להיות ולחיות רק עם אלו שדומים לנו, שחושבים כמונו, שחולקים איתנו את אותם הערכים בדיוק, ללא שום שינוי, אך אין לנו ברירה!!! לא נוכל להסתדר ללא כולם! הקב"ה לא יתן לזה לקרות!

בניו של יעקב אבינו, האחים של יוסף, כעסו עליו ושנאו אותו, הוא היה מוזר ושונה בעיניהם, היו לו חלומות מוזרים ושאיפות אחרות, הם חשבו שהוא לא חלק מעם ישראל, משנים עשר השבטים, שהדרך שלו משונה מזיקה ואף מסוכנת להם, הם חשבו שאין להם ברירה אלא להרוג אותו או למכור אותו לעבד ואז יעקב אביהם יוליד עוד בן שיחליף אותו, אך זה לא קרה במשך עשרים ושתים שנה! חלחלה בתוכם ההבנה, שהם טעו, שהוא חלק מהם, שהם חייבים אותו על אף השוני באופי ובדרך, שהם לא יכולים בלעדיו, ובזמן הרעב הכבד הם החליטו לרדת למצרים כדי לפדות את יוסף בכל מחיר, אף במחיר חייהם וכדברי רש"י "להרוג או להיהרג".

הם ידעו שאין להם ברירה אלא להתאמץ מאוד, להתקרב אליו, להסתדר אתו, לאהוב אותו, לשתף אתו פעולה על אף הקושי. הוא משלים אותם והם משלימים אותו והם חייבים זה את זה וחייבים לחיות ביחד! ויגש אליו יהודה.

אם יהיה לנו ברור שאנחנו חייבים את כולם, שאין לנו ברירה, יתחיל תהליך של אחדות ושל קירוב. התחלת התיקון תהיה כאשר נגיע להכרה ברורה והחלטית שזו המשימה החשובה ביותר בדורנו, ושאין לנו ברירה, אחרת, הקרע הזה מביא מוות! קרע בין דתיים לחרדים לחילונים, קרע בין ימין לשמאל, קרע בין שמרנים לליברליים, קרע בין מזרחיים למערביים. למה אי אפשר שנכבד זה את זה ונשתף פעולה מתוך רצון למצוא פתרונות לטובת כולם?

רק כאשר ההבנה, שאנחנו לא יכולים להסתדר לבד אלא חייבים את כולם, תחלחל בתוכנו נתחיל להתקדם לכיוון הנכון בגלל שלא תהיה לנו ברירה. כיצד יתכן שכל כך הרבה יהודים לא מכירים כלל את היהדות?! האם אין זה אומר שוויתרנו עליהם? שהתייאשנו? כיצד יתכן שאין מספיק מפגשי היכרות בין הקבוצות השונות? האם אין זה אומר שאנחנו לא שמים את זה בעדיפות עליונה? כיצד יתכן, שאין אלף ארגונים עם תקציבי עתק ועם מיטב המוחות והכוחות שיפעלו ללא לאות להיכרות הדדית, להערכה ואהבה בתוכנו?! האם אין זה אומר שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להסתדר לבד?

צריך כמובן, שהחיבורים בין הקבוצות השונות יעשו בהסכמה, אחרי מחשבה נכונה, מתוך התייעצות עם המנהיגים, ברגישות, בזהירות גדולה, שלב אחרי שלב, אך כל זה צריך להיעשות בנחישות גדולה, עד הניצחון!