וידוי ונפילת אפיים ביום העצמאות

כבוד הרב שלום,
בעניין יום עצמאות שנדחה, ידוע שהדחייה אינה נובעת מעצם היום אלא מחשש לחילול שבת המוני ביום הזיכרון, והרי עצם יום הצמאות הוא ב-ה' באייר, ובמיוחד שיש לו משמעות בתורת הגר"א ובתורת האר"י. אם כן קשה לי מדוע אומרים וידוי באותו יום ובמנחה שלפניו? והרי ידוע שוידוי עיקרו מנהג, ואע"פ שיום הזיכרון יצויין בו, וכל בית ישראל אבלים, מצינו גם שבתשעה באב – אין אומרים וידוי וגם בבית האבל לא אומרים וידוי?

ברכה ושלום,

לגבי נפילת אפיים ווידוי ברור שאיננו נוהגים לומר זאת ביום העצמאות, גם ביום העצמאות שנדחה לא אומרים נ"א וכך גם נהגנו בישיבה. אומנם לגבי מנחה ביום שקודם לכך יש מקום לדון לאור דברינו לעיל. אם אין דין מיוחד של קדושת היום אפשר לומר תחנון במנחה שקודם לכך.  בדרך כלל לא אומרים נ"א במנחה שקודם לכך אולם זה רק כאשר יש דין מיוחד של קדושת היום, למשל מי שיש לו ברית ולא אומר תחנון בבוקר ברור שיאמר במנחה שקודם לכך שהרי יש שמחה ביום הברית וזה יום טוב שלו אולם אין קדושה בעצם היום.

אומנם נכון שדחו את התאריך משום חילול שבת אולם אם באמת התאריך עצמו חשוב היה אפשר להקדים את יום הזיכרון ליום חמישי ולקיים את יום העצמאות בזמנו. מכאן למדת שעדין התאריך לא קיבל את החשיבות הראויה לו.