היצמדות לפשט המילים חשובה מאין כמוה ולא ניתן ללמוד תנ"ך באמת אם לא לומדים את הפשט. למען האמת, אפילו את הדרשות של חז"ל לא ניתן להבין לעומקם אם לא לומדים קודם לכן את פשט המילים, שהרי חז"ל לא באו לעקור את הפשט אלא להוסיף עליו, להשלים אותו, להראות כיצד רמוזים בתוך הפשט עומקים נוספים ונתונים לא ידועים. דבריהם כתובים למי שכבר למד את הפשט וכעת מנסה להבין את הרבדים הנוספים העמוקים שמסתתרים מאחוריו.
אך קיימת גם סכנה בהיצמדות קנאית לפשט. הוא יכול להיות כיסוי לכניסה בדלת האחורית של כל מיני רעיונות וערכים המנוגדים לרוח התורה כפי שנתפסה בעיני חכמינו ז"ל מעבירי המסורת, גדולי הדעה וענקי הרוח במהלך הדורות. הוא יכול להיות כניסה אפילו לרעיונות שגובלים בכפירה מהעבר הזה או השני, עיין ערך ביקורת המקרא. הסכנה הטמונה בקידוש הפשט נובעת מהעובדה שהפשט הוא לא פשוט. עד כדי כך לא פשוט עד שאפילו על ההגדרה של "פשט" יש הרבה מחלוקת ומגוון דעות.
מי קובע מה הפשט? שמא תאמרו שהכוונה להבנה הפשוטה של הקורא, אשאל אתכם האם הכוונה לקורא הממוצע או רק לקורא ברמה מסוימת? וכן אשאל, האם זה כולל קוראים שלא יודעים את התנ"ך על בוריו ויכולים לפרש באופן הסותר מקומות אחרים בפשט? האם זה כולל קורא שלא מספיק בקיא ויודע את רזי הדקדוק על בורים? האם הכוונה ב"פשט" היא להבנה הראשונית שעולה במחשבת האדם לאחר התעמקות בפסוקים במשך חמש דקות בלבד או שמא רק קריאה יותר עיונית ששמה לב לכל מילה ומילה, לכל דיוק ודיוק בפסוק, ולהקשר של הפסוקים? השאלות עוד רבות, האפשרויות גם כן, והתשובות לא ברורות ונתונות במחלוקת.
עד כדי כך לא פשוט עד שיש הרבה מחלוקות בין מפרשי התנ"ך; לפעמים מדובר בהבדלים קטנים ולפעמים בהבדלים גדולים. כל אחד הבין את הפשט אחרת. לימוד הפשט חשוב אך לא פשוט כלל ועיקר. גם לו יש חוקים.
הקושי בהבנת הפשט נובע מהעובדה שהיא אלוקית ובכוונה תחלה נכתבה באופן שיש לו פשט דרש רמז וסוד, ובאופן שיש שבעים פנים לתורה, ובאופן שיש עומקים נסתרים ונגלים. כיצד יתכן שיש כל כך פנים לתורה אם הפשט הוא אחד? ומי אמר שהפשט שלי הוא הנכון?
קידוש הפשט עלול לגרום להבנות לא נכונות להיכנס לעולם התורה. אדם יכול לומר איזה ערך מוסרי החולק על חז"ל, או לומר תובנה המנוגדת לרוח היהדות, או לומר איזה יסוד באמונת ישראל או בעיקרי האמונה הסותר את המקובל בעם ישראל במשך כל הדורות, ולתלות אותו בפשט, שככה הפשט אומר ומי יהין לחלוק על הפשט הקדוש?! ואם נאמר לו שאנחנו מבינים את הפשט אחרת הוא יגיד שההבנה שלו היא הפשט ואילו שלנו היא דרש או רמז.
נביא דוגמא נוספת למורכבות של לימוד הפשט. התורה אומרת שאחי יוסף קינאו בו. נכון, הם קינאו בו, ככה כתוב ואי אפשר להתווכח. אך על איזו קנאה מדובר? על קנאה נמוכה ושפלה או שמא על בחינת קנאת סופרים? על קנאה נוראה השכיחה בקרב בני האדם והמשתלטת על כל הוויתם או שמא על קנאה פנימית עדינה ודקה שגרמה באופן לא מודע לאחי יוסף לדון אותו לכף חובה, כשם שאדם דן לכף זכות את אהובו מבלי שהוא שם לב שליבו מטה את מחשבתו לטובתו? ועוד ועוד. האם העובדה שהתורה לא כתבה שהם עשו לו משפט והגיעו למסקנה שהוא חייב מיתה מדין "רודף" מובילה למסקנה שהם לא עשו זאת? האם הקדוש ברוך הוא התכוון בכותבו את התורה שלא נתחשב בכך שמדובר בצדיקים עליונים אבות האומה בפרשנו את הפשט אלא נתייחס אל מעשיהם כאל מעשים של אנשים פשוטים? האם העובדה שאבותינו היו נביאים לא אמורה להשפיע על הפרשנות שלנו את מעשיהם?
האם העובדה שבמגילת אסתר לא כתובים השיקולים של מרדכי מדוע הוא לא השתחווה להמן מלמדת שהוא עשה זאת ללא מחשבה רק מתוך גאווה? ומה לגבי הסירוב של אסתר להיכנס לאחשוורוש, האם לא יתכן שלפי הפשט הייתה לה כוונה עמוקה מאחרי הסירוב הראשוני חוץ מהפחד ממוות? וכן הלאה וכן הלאה.
הוא אשר אמרתי, בקידוש הפשט טמונה סכנה. האמת נמצאת בשילוב נכון בין הפשט לבין דברי חכמינו ז"ל שקבעו את היסודות, שתחמו את הגבולות, שנתנו את הכיוונים הכלליים לפרשנות של התורה שבכתב.
ישיבת ההסדר הגבוהה קריית גת הוקמה על מנת להפיץ בעם ישראל תורה עם אהבה.
הישיבה חרטה על דגלה לגדל תלמידי חכמים ובני תורה אוהבי ישראל ובעלי מידות טובות – במיוחד בקריית גת, עיר נפלאה עם אנשים אהובים מלאים בחום, באהבת תורה, באהבת ישראל ובחיבור בין קבוצות שונות בעם ישראל.
