סיפורים אישיים
החופש להתעלות בקודש
בתיכון הייתי קצת מחובר מבחינה רוחנית אבל לא משהו שנבע מצד עצמי, יותר כי ככה גדלתי. בסוף התיכון כבר יותר חיפשתי ליהנות ולעשות דברים שהם פחות לרוח התורה.
החופש בישיבה עזר לי לבסס את האישיות שלי ואת הבחירות שלי שיבואו מעצמי ולא כי ככה הורגלתי. החופש עזר לי לבנות את עצמי בהדרגתיות מותאמת לאישיות שלי.
היום מבחינה רוחנית אני שואף יותר ויותר להציב יעדים חדשים ולגדול. ומבחינה אישיותית אני מרגיש שהדעות והאמונות שלי מבוססות הרבה יותר.
הדרך חיים שלי והתנהגותי בישיבה תיכונית הייתה כדתי, אבל רוב מה שהייתי עושה ומקיים היה מתוך הרגל ומחויבות כלפי המקום שאני נמצא בו . הדרך חיים שלי לא באה מתוך הבנה או בגלל שחיפשתי את האמת. היו לי המון סיסמאות גדולות שמרחפות באוויר בלי הבנה אמיתית. התוצאה של המצב הזה הייתה שחלק מהמצוות לא קיימתי כי זה 'הפריע' לי בחיים והתנגד עם דברים שרציתי לעשות.
כאשר הגעתי לישיבה הדבר הראשון שהרגשתי הוא "חופש". פתאום אני לא חייב לקום לתפילה ואני לא אקבל עונש מאף ר"מ, אני לא חייב ללמוד גמרא כמו שחייבו אותי עד עכשיו וככה הרגשתי גם ביחס לעוד המון דברים שהייתי עושה כי חייבו אותי. החופש גרם לי לעשות סוג של ריסטרט לכל הדרך חיים שלי. ההרגשה שיש משהו 'אמיתי' במה שהרבנים והתלמידים בשיעורים הבוגרים מקרינים, ביחד עם הסקרנות הטבעית שהתעוררה בי גרמה לי להיכנס לבית מדרש ולהתחיל לשאול שאלות.
המון שאלות שבחיים לא קיבלתי עליהם תשובה או שלא טרחו להסביר לי בצורה אמיתית התחילו להתבהר לי. הבנתי שעבודת ה' זה משהו גדול ולא איזה משהו זוטר כמו רשימת מטלות. הרצון לקום לתפילה הגיע ממקום הרבה יותר אמיתי, והסיסמאות שהיו לי בראש קיבלו משמעות הרבה יותר אמיתית.
היום לאחר התקופה המדהימה שעברתי בישיבה, אני מרגיש שהישיבה נתנה לי המון כדי לבנות את היסודות לחיים שלי ואת הכלים כדי להמשיך לבנות אותם בכל רגע. בנוסף רכשתי את הכוחות להתמודד עם אתגרי החיים ואת הרצון להתקדם בעבודת ה'.
הייתי תיכוניסט סקרן, מאוד מחובר לאידיאלים ולערכים ולמצוות של התורה אבל במציאות לא הייתי שם… לא הייתי לומד משהו שקשור לקודש מלבד חובת הבגרות כי לא כל כך מצאתי עניין.
כשהגעתי לישיבה העיקרון של "החופש" בישיבה איפשר לי וכיוון אותי לבחור תוכנית לימוד אישית שתתאים לי ולבנות מסגרת ולו"ז באופן עצמאי ללא שיקולים או התערבות של מישהו שממונה עליך. התוצאה הייתה שניצלתי את הזמן שלי הרבה יותר והרגשתי שהזמן מאוד יקר. בנוסף החופש נתן לי את היכולת לבנות לימוד מאוד מגוון אשר כלל גמרא- בקיאות ועיון, אמונה, הלכה, משניות, וחסידות. הגיוון בלימוד פיתח אותי מאוד ועזר לי לטעום מכל העולמות ולדעת למה אני יותר מתחבר. וכל זה בזכות שיכולתי לבחור תוכנית לימוד אישיתי שתתאים לי.
היום ברוך ה' אחרי תהליך ארוך בישיבה אני מאוד אוהב ללמוד תורה ויש לי שמחה ונחת בלימוד.
בישיבה תיכונית הייתי בחור נורמלי, תורני ואידיאליסט שמחובר לקודש דרך סיסמאות וחי תכלס. בישיבת הסדר המשפחתיות והחופש בחירה נתנו לי יכולת לבנות את עצמי בשלווה וברוגע ולהתקדם בדרך אישית בצורה גדולה.
היום אני אברך, משתדל תמיד להעמיק יותר, ולהתחבר יותר, ולחיות את התורה יותר מתוך חיבור אמיתי ומתוך אמת גדולה לא רק בתור סיסמא אלא ממש כדרך חיים לפרטי פרטים.
בתיכון הייתי לומד תורה בשביל הציונים, מתפלל כדי לגמור עם זה, מרגיש כפוי ומחוייב לדת שאני לא מבין.
החופש בישיבה עזר לי להבין את מה שלא הבנתי ביהדות. החופש נתן לי את היכולת לשאול את השאלות שבאמת הפריעו לי וככה להגיע לאמת בצורה הכי פשוטה.
היום אחרי שהיה לי את הזמן לשבת וללמוד בישיבה ראיתי שהתשוקה להתפלל הרצון ללמוד וההרגשה המחייבת להתקדם בחיים באים מאליהם.
בכיתה יב הרגשתי קצת "חילוני עם כיפה" הייתי עם כיפה, הנחתי תפילין (לרוב במנחה) אבל לא באמת הייתי מחובר לה'. למרות שלמדתי בישיבה תיכונית וגדלתי בבית דתי אף פעם לא באמת הסבירו לי מה אני עושה ולמה. הייתי נער עם הרבה שאלות והחלטתי ללכת לישיבת הסדר כדי לברר, אם ה' קיים? והאם להיות דתי זאת הדרך הנכונה? . לא הייתי באמת מחובר לקודש מבחינה נפשית לפני הישיבה לכן לא ידעתי שום דבר בגמרא ובנוסף היה לי קשה מאוד להתעורר בבוקר. החופש בישיבה נתן לי יכולת לבנות את עצמי לאט לאט בצעדים קטנים כך שהיה לי זמן לשאול את השאלות שבוערות בי ולעבור תהליך.
היום אני לומד במכללה תואר ראשון בפסיכולוגיה ותוך כדי משתדל תמיד להשתפר מבחינה רוחנית. אני גר ליד הישיבה ומשתדל להגיע לתפילות ולפגוש את הרבנים והחבר'ה. התקופה בישיבה תרמה לי הרבה באישיות ובקשר שלי עם הקב"ה.
בתקופת התיכון היו לי הרבה ספיקות ושאלות מבחינה רוחנית, הייתי מאוד מעורער מבחינת האמונה שלי, הייתה אפילו תקופה שלא הקפדתי על מצוות בסיסיות כמו שבת ותפילין ותמיד הייתי בחיפוש אחר הבורא..
בהתחלה שהגעתי לישיבה, היו הרבה שיעורים ואנשים שרצו ללמוד איתי ,אבל לא באמת היה לי את הרצון לזה, לקח לי זמן לעכל שיש לימוד תורה שהוא לא בכפייה, שיש לימוד תורה שאין עליו ציונים או מישהו שעומד עליי, לאחר תקופה לאט לאט נכנסתי לשיעור אחד ועוד אחד קבעתי חברותא ועוד חברותא וזכיתי לסיים עשרות מסכתות של גמרא ועשרות ספרי אמונה ב"ה!
היום מבחינה רוחנית אני חושב שאני במקום הכי מחובר לבורא עולם שהייתי בו, יש לי חברותא ברזל קבועה כל יום , ואפילו יוצא לי ללמד קצת אמונה את הנוער בסיכון שאני עובד אתו , היום האמונה שלי ממש חזקה ב"ה (במיוחד בזכות אשתי) אני חושב שאני הרבה יותר בוגר, מכיל ובעל עומק מאשר פעם, אני משתדל כל יום להשתפר יותר מאתמול.
ולהיות קשור לקב"ה בצורה מרגשת"
הרמה הרוחנית שלי בתיכון הייתה רדודה ושטחית מאוד, לא הרגשתי שייכות וקרבה ליהדות ולה' ועזבתי את המסורת כי לא מצאתי בה עניין.
הישיבה גילתה בפני עולם חדש מלא בחיים, האווירה החמה, החופש והעומק של הלימוד בישיבה נתנו לי הזדמנות להכיר את התורה ואת הקשר עם ה' בצורה עשירה ומרגשת שלא ידעתי שקיימת.
לאחר כמה שנים בישיבה אני מסתכל אחורה רואה את השינוי שחל בי בכל הרבדים ומעריך את ההחלטה להגיע לישיבה, קיבלתי הסתכלות מרעננת ומיוחדת על המציאות גיליתי שהלימוד לא מעיק ואפילו מהנה, והכי חשוב זכיתי להכיר את עצמי.
